פיתויי תקשורת כשמם כן הוא, הם מפתים את האדם לתקשר.
כשליש מהילדים עם אוטיזם לא ידברו לעולם, שני שליש מדברים.
האם כל אלה שמדברים מתקשרים? לא.
לדעת לדבר אין זה לדעת כיצד לתקשר. מבלבל? בואו נגיד שאנחנו יודעים לדבר עברית מצויין. האם בסין יבינו אותנו? האם נצליח לתקשר? לא ממש.
האדם עם אוטיזם לרוב לא ירחיב במילים. כל עוד הוא מובן ומקבל את מה שהוא רוצה, זה מספק אותו.
סיבות רבות ישנן למיעוט המלל אך לא בכך עסקינן.
מטרתנו לסייע לילד להבין ולהפנים את חשיבות השיח, הדיבור, ההבהרה.
אז איך נפתה אותו/ה לדבר יותר? ניצור סיטואציות מאולצות וננהג כמי שאינו מבין מה הילד/ה רוצה.
חשוב במהלך כל היום למצוא מצבים לפיתויים, כדי שהילד לא יתבלבל ולא יבין מתי צריך לדבר ומתי לא חובה. חשוב מאד שהילד יפנים שדיבור היא דרך התקשורת היחידה להשיג את מבוקשו ולהנות מהדברים.
להלן מספר דוגמאות להמחשה שתוכלו ליישם :
מעבר מהתעלמות ושפת גוף למלל : נראה שהילד הולך לשירותים או לחדר כלשהו, נשיג אותו ונחסום את הכניסה. הילד ינסה להזיז אותנו כדי להכנס, נביט בילד ונאמר " אמא זוזי בבקשה" – הילד ינסה לדחוף שוב – נתכופף לגובה הילד ונגיד " אמא זוזי בבקשה" (גם "זוזי בבקשה" / "פיפי" זה בסדר. הכל תלוי יכולת של הילד).
מעבר מהצבעה למלל : ארוחות הערב הן זמן מצויין לפיתויי תקשורת. הקפידו להרחיק מהילד כל מה שיש על השולחן. כך הוא יצטרך לבקש. בתחילה יעשה קולות ויצביע. נלמד אותו לפנות בדיבור.
מעבר ממילה 1 לשתיים : הילד "בואי" – האמא לא עונה – הילד "בואי" – האמא "אמא בואי – רק אחרי שהוא חוזר על 2 המילים ברצף נספק לו את רצונו.
כל דבר שהילד מבקש במילה אחת, תוסיפו לו מילה נוספת או שתיים קצרות, כגון : רוצה, צריך, בבקשה, בא לי, תני לי.
בזמני פניה, ללמד לפנות בשם האדם או כינוי – אבא, אמא, סבא, סבתא
חשוב מאד לזכור !
אין לתסכל ילדים שאינם יודעים לדבר.
לא "לקפוץ מעל הפופיק" – להוסיף בין מילה לשתיים בלבד.
זהו תהליך למידה ולכל אחד קצב משלו.
תמיד נהיה במצב של מודלינג "מתן דוגמא" ונגיד את המשפט המצופה כדי שהילד יחזור אחרינו.
התמדה – אנחנו לא נשברים ולא מוותרים.
בהצלחה!!!!